שיטה יישומית-מדעית, שתכליתה לאפשר לתושבי הקהילות להיות בעלי הבית של הסיפור שלהם ושל המקום שבו הם חיים. באמצעות צילום וכתיבת נרטיב וכותרת, כמו גם מפגשים קבוצתיים שבהם המשתתפים חולקים את הסיפורים שלהם, נבנה יחד את הסיפור המשותף. 

שיטת הפוטו-ווייס מעניקה למשתתפים כלים מדעיים מוכחים (צילום וכתיבה), כדי שיוכלו לתעד באופן שיטתי את חוויותיהם כדי לספר את הסיפור הקהילתי ולהשתתף בתהליך ייצור הידע על קהילתם. 

במצבי טראומה ואסון, תהליך מסוג זה מאפשר ריפוי, חיבור למקורות חוסן והעצמה של המשתתפים (Yaros & Graham, 2024)